"הרגשנו עטופים בחיבוק!"

עבור עשרות הצעירות שהתאלמנו במהלך ה-7 באוקטובר ולאחריו, הריטריטים בני שלושת הימים של קול חב"ד הם גלגל הצלה.

האולם רחש מהתרגשות. קולו של יונתן רזאל מילא את החדר, ילדים רקעו במעגלים אנרגטיים, ונשים התנודדו יחד עם המוזיקה. בהסתכלות על הפרצופים המאושרים, קשה היה להאמין שלכולם בקהל יש מושב בשורה הראשונה לכאב ואובדן - רובם רק השנה.

הקונצרט היה חלק מריטריט שנתי בן שלושה ימים לאלמנות ויתומים שאורגן על ידי חסד מנחם מנדל של קול"ש חב"ד. הפעם היה שונה; הקהל היה צעיר באופן בלתי אפשרי, לא טבעי. היו שם נחילי ילדים קטנים נרגשים, ומספר לא פרופורציונלי של עגלות. הנשים - איך הן יכלו להיות אלמנות? - עדיין בשנות הארבעים, השלושים והעשרים לחייהן, חלקן נשואות טריות, חלקן מחזיקות ביילודים זעירים ורוד עור, ואחרות עדיין מצפות.

והם יילדו לבד את התינוקות האלה.

רובם מתו במהלך הקרב של האומה שלנו. חלקם נטבחו תוך כדי הגנה על המושבים שלהם ב-7 באוקטובר, או בחודשים האפלים שלאחר מכן, אחרים בזמן מאבק באויב בעזה. עבור העולם, הם היו סטטיסטיקה, אבדות מלחמה בלתי נמנעות. אבל עבור משפחותיהם, הם היו עולם ומלואו: אבות ששיחקו במשחקי כדור וחיבקו דובים, בעלים שהיו מאזינים זהירים, וידעו בדיוק מה לומר כדי לרומם את רוחה של רעייתם.

חלק מהנשים איבדו את בעליהן בגלל מחלה או תאונות; רובן היו "אלמנות מלחמה". בזמנים רגילים, כל מוות לא טבעי יגיע לחדשות בעמוד הראשון, אבל הטרגדיות של היום נפוצות מכדי לקבל את תשומת הלב הראויה. "אובדן מסוג זה אינו טבעי", שיתפה אלמנה אחת באירוע. "אף אחד לא מצפה לאבד את בעלו כשהם עדיין בשנות העשרים לחייהם. וכמה נשים הן כמוני, שמגדלות ילד שהיה כל כך קטן עד שהן אפילו לא יכלו להגיד עדיין 'אבבא'?"

למרות שבדרך כלל קולל חב"ד לא מקיים כל כך הרבה ריטריטים, הם הסתגלו במהירות למציאות הכואבת והחדשה. לפני שנה, שמונים אחוז מהנשים בריטריט נהנו מהחיים כמשפחה שלמה - אבל כעת, המחשבה על חופשה מילאה את האמהות האמיצות האלה באימה. 

"בדרך כלל אנחנו עושים כמה ריטריטים בשנה למשפחות שונות", מסבירה רושל מרטין, מארגנת הריטריט ובעצמה אלמנה ואם, "אבל בחנוכה הזה, יש לנו כל כך הרבה משפחות חדשות, יש לנו כבר שתי ריטריטים מתוכננות ואולי נצטרך לתזמן שלישי". 

במשך שלושה ימים, הנשים יכלו להשהות את הטיפול הבלתי פוסק שלהן ולהיות המטופלות. הם נרגעו, נהנו מחבילות מזון וטיפול, מבלי לדאוג לילדים שלהם. "הרבה מהמשפחות האלה לעולם לא ילכו למלון." רושל מסבירה, "זה יקר, אבל גם אי אפשר לצאת לטיול כזה עם ילדים קטנים לבד. כאן כל אמא מקבלת עזרה. יש לנו מדריכות לכל גיל כך שמטפלים בילדים ואמהות יכולות להירגע. לכל משפחה מוקצים בייביסיטר משלה לתינוקות ומדריכים משלה לילדים הגדולים".

הנשים מנהלות מופע של איש אחד כבר חודשים: עוזרות לילדים להסתגל מחדש, משלמות את החשבונות, חלקן אפילו יולדות בעצמן. "כהורה יחיד, אתה היחיד ששומר על הילדים. אף פעם אין הפסקה." ליאורה שיתפה, "כשאני עוצרת להניק את התינוק ורואה את הפעוט עושה משהו מסוכן, אין אף אחד אחר שיירוץ ויתפוס אותו. ואז אתה בא לכאן ובפעם הראשונה אתה יכול לנשום, כי מישהו אחר דואג לך ולילדים שלך". 

מלבד הזדמנות להירגע ולהתרענן, הריטריט הציע לנשים אחווה של תמיכה, הזדמנות לדבר, לצחוק ולבכות עם נשים שיודעות מה זה להתעורר לבד, ללכת לישון לבד ולהרגיש את הנוכחות הקרה של הבדידות. מיליון פעמים בין לבין. כאן יכלו לפגוש נשים שספגו את האובדן הלא טבעי, שכמוהן הפסידו עשרות שנים ברגע. "הנשים האלה מבינות." שרה שיתפה בטקסט למארגנים באמצע האירוע, "אתה בא לכאן לכמה ימים של ריפוי וזה כמו חלום."

יש גם את השמחה לראות את הילדים שלהם שותים הכל בפליאה פעורת עיניים. בחזרה הביתה, יש אשמה על אבל; הילדים שלהם ראויים ליותר מילדים אחרים - אבל בתור אמהות חד הוריות, הזמן והמשאבים שלהם נמתחים כל כך. בנסיגה בשבוע שעבר, הדאגות הללו התפוגגו כאשר אמהות חד הוריות צפו בילדיהן נהנים מתשומת לב ללא הפסקה, ציוד מדהים לחזרה לבית הספר וטיולים מרגשים. "הם סופרים את זה לאחור", אמרה אמא אחת, "בבית הספר שאלו את הבן שלי, 'איזה יום טוב אתה הכי אוהב?' והוא אמר חנוכה, כי אז יש לנו את הריטריטים”.

המבוגרים יותר מתגאים בעבאס שלהם. "הוא נוכחות גדולה מאוד בחיי הילדים שלי", שיתפה מאיה, שבעלה נפל בקרב. "הוא הגיבור שלהם; הם יודעים לספר לחבריהם שהוא נהרג במלחמה". אבל החברים שלהם חיים ביקומים שונים; הם לא יודעים מה זה אומר שאבא לעולם לא חוזר הביתה. במשך שלושה ימים, הילדים יכלו לבלות עם ילדים שמבינים. "הם רואים ילדים אחרים כמוהם - שהם לא 'מוזרים' וזה נותן להם כוח", משתפת אם.

עבור האמהות, ראיית יתומים אחרים ממלאת בהן תקווה. "הדבר היחיד שאתה רוצה הוא שהילדים שלך יהיו בסדר." בתיה משתפת, "אתה בא לכאן ומבין שזה אפשרי. כל כך הרבה ילדים אחרים מאושרים. יום אחד, גם הילדים שלי יהיו מאושרים ומסתגלים היטב".

הריטריטים נמשכים שלושה ימים, והם משמשים חממה של אהבה ותמיכה, ומעצימה את הנשים לחזור הביתה עם אנרגיה מחודשת. "זה נותן לנו את הכוח להמשיך", אמרה אישה אחת. כפי שניסחה זאת אישה אחרת: "הרגשנו עטופים בחיבוק!" 

לאחר שלושה ימים יחזרו המשפחות הביתה - ואלמנות חב"ד נותרה נוכחות מתמדת לצד האלמנות ועוזרת להן לגדל את משפחותיהן. הארגון מארגן חונכות, חונכות, פעילויות חוץ בית ספריות, קייטנות, בר או בת מצווה וכל דבר אחר שייתן לכל משפחה את הכוח להתקדם בצורה בריאה ומותאמת. 

ויהי מה, לכלל חב"ד יש גב לכל משפחה. הכי טוב אמרה אביטל שפירא, "אי אפשר לתאר במילים את הפינוק, ההקפדה על הפרטים הקטנים ותחושת האהבה המחבקת בריטריט. חזרנו עם כוחות מחודשים להמשיך”.